אין כניסה לארץ המתים

אין כניסה לארץ המתים.
אין כניסה לאדם מלבדי.
צעדים חרישים אפשר לשמוע,
באוזן בלתי מזוינת.

להבות הגיהנום, ושערי גן עדן,
לשם הולכות נשמות האדם.
אך מולי מוצבת השאלה,
לאן?

חצי חי, חצי מת.
הלא זו פריוולגיה,
לחיות, וגם למות?
כך, הכאב איבד משמעות.

הדרך לעולם החיים מפחידה,
לרדת מסולם בגובה השמיים,
מהכוכבים לאדמה,
לנחות על רצפה,
קרה.

הבחירה בחיים או במוות,
לכאוב או לא לכאוב?
הרי מוצבת מולי האפשרות,
לעולם עוד לא לבכות.