אותה המסילה
הרכבת נוסעת, יוצאת שוב מהתחנה
לאותה הנסיעה, המעייפת והארוכה
כי הרכבת המוכרת, השחוקה מרוב שימוש
היא רכבת של היום, העובר וחוזר שוב
הנסיעה מטלטלת, עם הגבהים והירידות
הנסיעה מבלבלת, ומעוורת עד דמעות
וכל פעם שהירידה באה, צריך לעצום עיניים חזק
כדי לעבור את זה בשלום, לא להתפתות לרע
והעליה מגיעה, עם תחושה של אושר בגפה
כמו ציפור לבנה, הפורשת את כנפה
ואז התהום באה, הירידה שוב חוזרת
מחזירה שוב את הפחד, תחושת הייאוש הקודרת
והרכבת נוסעת יום אחר יום
אותה נסיעה מטלטלת שאין לה סוף
החיים אולי שונים, ביני לבינך
אבל אין לזה טעם, זו אותה המסילה.
תגובות (2)
מדהים כל הכבוד
וזה אותו מסלול, ויורדים באותה התחנה