אוריאל

למה השמיים נשארים
כחולים,
ואנחנו ממשיכים הלאה,
אתה אומר שהמלאכים
בוכים ולא מרפים,
כדי לעורר את הרחמים על בני האדם,
אתה ממשיך לצעוד בחורשה צעיר ומחויך,
כי אתה זה שיושב ומביט בנו מלמעלה.

למה לא חזרת, למה לא הודעת.
על זה שאתה מעולם לא שבת הביתה,
כן זו הייתה רק הבטחה חפוזה שלך
שהכול יהיה בסדר.

בסופה של מלחמה
כל התקוות נמגו,
כן אני מכינה
עוד עוגת גבינה
אבל אני יודעת שאתה אף פעם לא תחזור.

כאן איפה שהאור נמצא, לשם מועדות פנייך,
אין יום שאנחנו מתגעגעים אלייך.
כן אתה, שמחייך למרות שבפנים כולנו צועקים,
תחזור, תחזור ואל תעזוב.