אוי אלוהים

נופלת על הקרקע,
בוהה בקו המישורי של האדמה,
אבן משתרבבת בצד גופי,

מתהפכת על גבי,
רואה את השמיים,
השמש מסנוורת מאחורי העננים,

עוצמת את עיניי,
ותוהה,
אם אלו החיים,

המחשבות לגבי אותו עולם שלא קיים,
מציפות נהר עמוק בתוך ראשי,
שוקעת בייאוש,

העיניים שוב פקוחות,
השמש כבר שקעה,
חשוך וקר, כמו לפני הדדיות באהבה,

חוסר וודאות, והגשם מטפטף,
על גופי,
שוטף את יגוני,

השמיים בוכיים, לעומתי,
אני אטומה,
שומרת את הכל בפנים,
ומתפרקת,
אוי אלוהים.