אדמה ספוגה בדם

היא ילדה, שבכל יום, זוכרת
היא ילדה, שבכל יום, זועקת
היא ילדה, שבכל יום, מתגעגעת
היא ילדה, שבכל יום, מבינה
שהוא לא ישוב.

היא ילדה, שבימים קרים, שוכבת במיטתו החמימה
היא ילדה, שבימים שמחים, מעלה את אותן השערות לגבי העתיד שנלקח
היא ילדה, שבימים משעממים, מציירת לה
את עצמה
ואותו
בשדה פרחים
תחת שמיים בוערים.

היא ילדה, שמשתוקקת לזמנים עברו
היא ילדה, שכבר לא מתעניינת במחר
היא ילדה, שים של זיכרונות שיצרה בעצמה מציף אותה
מכה בה בגלים חזקים, שובר את נפשה.

היא ילדה, עם חלל שחור בלב
היא ילדה, עם תפילה לבורא
שיחזיר אותו
או שייקח גם אותה.

היא ילדה, שביום אחד
לחלוטין נאטמת.
היא ילדה, שבכל שאר הימים
עוטפת עצמה בשאלות, באכזבות.
בכאב.
היא ילדה, שלפעמים כבר לא מסוגלת להחזיק
והיא משחררת, את הדמעות, את הקריאות.
היא ילדה, שאוהבת להסתובב בין המצבות
לחוש קרובה יותר אליו.
היא ילדה, שבוכה, יושבת לבד
על אדמה עליה ערים זקופות, גאות
אדמה ספוגה בדם
על אדמה עליה מתהלכים אנשים
על אדמה שלקחה עמה חיילים.
היא ילדה, קטנה, שרק מתגעגעת
היא ילדה, שבכל יום מאבדת אותו מחדש.

היא תוצר לוואי של מלחמות.