אבא
אני כבר לא בטוח, מי אתה
כששדים איפפו אותי, אתה נעלמת והאשמת אותי
שנאתי אותך, גרמת לי להרגיש נחות ולא טוב בשבילך
אז בכיתי, באופל, לבד ושרדתי לבד
השקט, הריק הזה, שתיקת המוות
זחלה בין מסדרונות מחשבותיי
הייתי צעיר וכבר הרגשתי מת
ואתה התעלמת והאשמת, אותי, משפחתי, עולמי
אז יצאתי מהבריכה, עיניי מסתכלות אחורה
הבריכה השחורה שאתה גם מילאת
הבריכה שבה חיי השתנו
ואני צריך עוד לחייך אלייך
אבא, אתה אבא?
אתה שאלת את זה אי פעם את עצמך?
כול פעם שאתה קורא לי בני אבל לא עושה כלום
זה לא גורם לך לחשוב?
תגובות (1)
אני תוהה מה גרם לך לכתוב דבר כזה על אבא שלך. אני אוהבת את הכתיבה אבל זה מעט קטוע..כאילו יש לך עוד להגיד. אבות הם נושא מעניין, לטעמי ואני חושבת שבסך הכל העברת נקודה וגם בצורה יפה. אהבתי