חרוז פה, חרוז שם והנה גל ההיפופוטם

בתוך גם עדן של עננים
מסתתרים גמדונים
בתוך פינה קטנה בגן
נמצאת אריאל בת הים

בתוך בית חם אוהב
יש אבא אמא, בת ובן
בחוץ, בטבע הירוק
פרחים, עצים, פורחים בלי סוף.

הים לא שקט והרוח חזקה
אני על ספינתך עדיין מחכה.
לא עוד שיר אהבה,
לא עוד שיר זיכרון,
הלכת וזהו נגמר העיקרון,

בין עצים ובין פרחים
בין עניים לעשירים,
השוני לא גדול,
למרות שבסוף תמיד ניפול,

בפח ערמומי של ותיק,
נגנוב תמיד איזה נרתיק,
תמיד ננסה לקום
ונרתח כמו קומקום.

הגענו לסוף השיר,
החרוזים פה לקוחים מחמשיר,
וכול עובר ושב שומע,
"בואו הנה! בואו הנה!