דרקון אכזר, דרקון נורא

היה היה דרקון אכזר ונורא.
הוא גר בטירה גדולה ומפחידה.
שיניו הגדולות היו לבנות וחדות
ושיספו כל דבר, מאבירים עד עלמות.

יום אחד, כאשר הדרקון היה רעב,
וכשכל האנשים למדו שלא כדאי להתקרב,
ישב הדרקון וחשב וחשב,
מה יהיה פיתיון נחמד?

אז הוא חטף נסיכה,
שהייתה קטנה וחמודה,
וכלא אותה בטירה השחורה,
הוא נתן לה שיקוי ששמר על צעירותה
וכך היה במשך מאה שנה.

אבירים באו, נלחמו וכיסחו,
אך הדרקון כעס והם לא הצליחו.
מסכנים האבירים שבלע הדרקון,
כי הם לא ישובו לראות אור יום.

אך יום אחד, יום בהיר,
בא אביר רכוב על סוס כביר.
"שחרר את הנסיכה!" צעק בכל כוחו
והדרקון מלמל והתגלגל בשנתו.

אז לקח האביר חרב ברזל
ותקע אותה בעין הדרקון בעודו מתפלל.
הדרקון התעורר בשאגה אדירה
"מי מעיר אותי משנתי הערבה?!"

האביר המסכן התקפל במקומו
"אני, דרקון אכזר! האביר ריימונד!"
"ריימונד?" שאל הדרקון. "איזה שם מוזר…"
"אך זהו שמי, וכך נגזר."

"שחרר אותה!" צעק ריימונד שוב
והדרקון נשף אש ללא עיכוב.
האביר האמיץ ברח וקיפץ
ואת חרב הברזל החליף בחרב עץ.

כמו ילד קטן נלחם ופגע
ולבסוף תקע את החרב בלב הדרקון בהצלחה.
לאחר מכן טיפס אל ראש הטירה
ולקח איתו את הנסיכה שמצמצה וחייכה.

האביר והנסיכה שמחו ונהנו
ולבסוף (כמו בכל סוף טוב) הם התחתנו.
נולדו להם חמישה ילדים יפים וחמודים
שהיו אמיצים בדיוק כמו ההורים.

מצטערת שחפרתי בשיר כל כך ארוך
אבל לא הצלחתי לעצור כי התחלתי להנות.