No images
Im sorry my imagination is miserable
You do look like golden stars
At what seems to be a mystery-
Black opium sky.
(You do seem important)
Im sorry my imagination is poor
I wish I could trust a meagre sight
Of bilions of galaxies
Being polite.
Life has taught me
A very valuable lesson
Not to imagin anything
If I want to stay valueble for life.
You are a body of wonders
Wider than space,
Going deeper than a ray of sun.
I cant know you.
My imagination is so scanty
I cant think of literary images
In this poem of almost love
Of almost sorrow in my window
To write upon.
And so I dont.
Too many past me.
Too many past me.
Too many past me.
They left, and now im familiar.
תגובות (4)
זה גאוני בכמה רמות שונות. הבית האחרון נתן לי מכה ושתי השורות האחרונות של הבית הראשון גרמו לי לגחך (כי אני תמיד מגחך כשאני רואה את עצמי) וכל השיר עצמו גרם לי לקנא רצח (כי אני קנאי רצח לדברים יפים)
הו פאק ,התגובה שלך עשתה אותי מאושרת. בלי צל של ספק.
*taught
*Valuable
התוכן מהממממם. יצאה לך אנגלית עשירה כזאת, מסודרת ומדויקת במילותיה. ואני גם מסכימה עם אריאל, יש שורות חזקות ממש.
הו תודה יואו איזה כיףףף חחח אני ששממחחחהה ותודה על התיקונים