השיעמום, המשעמם

הזמן עומד מלכת, ימים כלילות
בין ארבעה קירות, השקט רועם
צלי הוא רודפני, מדחיקה מחשבות
דומיית איימים, רק רחש לב פועם.

כאבן מדרדרת במורד גבעה
לעבר תהום וקץ בלתי נמנעים
מתגלה המציאות – אכזרית וקשה
אל מול חששות יומיום פעוטים.

אז אקום ואמצא רצייה חדשה
ואיימת המציאות אביא לכדי עמעום
יסתובב הגלגל שוב ושוב במהרה
והסיפוק החולף שוב ימשוך שיעמום.