שיירים

אזמל, קורע
לחזור ולחתוך
היא צלקת שלא רוצה להגליד
באצבעות קרות
אני מדביק את הקצוות
אבל הפצע אומר לי:
"אחי אנ'לא רוצה להיות סגור."
כי הזרימה החוצה
בחמלה, משככת
את פלאי הכאב האסור.

כאב גדול,
רפטטיבי,
קָצַב עובר על הבשר שלוש ביום
ואני – ראש
צופה בו
פניי לא מכירות בחבר האדום
ואני נוסע הלאה
למקום שם הולכים אנשים
ועל המסלול
לא השארתי
אף אחד
אף לא חלק אחד
אפילו לא
שיירים.