שיגרה
מכה על פני מכה
שוב נשמעת צעקה
על פניה הקודמת חלשה
על פניי נוספת עוד דמעה
וכאב שוב מתגבר
צרחות הכעס חזקות יותר
וכשלרגע זה מרגיש שזה עובר
הנה הפחד שוב חוזר
הייתי מעדיפה לברוח
הלוואי שהיה לי לאן
הייתי מעדיפה לשכוח
אך זו המציאות כבר המון זמן
והאנשים שאתה חושב שיגנו עליך תמיד
הם האנשים שאת שמם אפילו לא ניתן להגיד
אם רק היה בי האומץ, אם רק הייתי יכולה
את החיים, את הצורה, ההתנהגות, מה לא הייתי משנה
כבר נמאס לי להסתכל על אחרים בקנאה
אני רק רוצה בית, אנשים שאוכל לקרוא להם משפחה
וזה חוזר על עצמו שוב ושוב
ואותה ההרגשה ואותו הטעם הרקוב
והשנאה והכאב שמגיעים ללא עיקוב
זה רק מרגיש כאילו גופי כבר לא חשוב
הייתי מעדיפה לברוח
הלוואי שהיה לי לאן
הייתי מעדיפה לשכוח
אך זו המציאות כבר המון זמן
והאנשים שאתה חושב שיגנו עליך תמיד
הם האנשים שאת שמם אפילו לא ניתן להגיד
אם רק היה בי האומץ, אם רק הייתי יכולה
את החיים, את הצורה, ההתנהגות, מה לא הייתי משנה
כבר נמאס לי להסתכל על אחרים בקנאה
אני רק רוצה בית, אנשים שאוכל לקרוא להם משפחה
תגובות (3)
שיר יפה! אהבתי את המשמעות שלו..(:
שיר יפה אבל מאוד עצוב.
תמשיכי כך (אבל בלי יותר מידי עצוב)
אני יודעת שזה עצוב. מצטערת שזה העציב אותך, האמת שגם אותי. מה כבר אפשר לעשות :|