שטח ההפקר של הזמן
יש אנשים אשר מתרפקים על העבר
אנשים גדולים מרגישים נוסטלגיה
אבל אני לא נשענתי עליו
ההווה הוא כמו פרץ מים של זרם
ולא יכולתי להשען, לא, לא יכולתי
תסלח לי חברי
כמו נסחפתי בנהר
והמרפקים שלי רכים, כונסו מפני סלע
אין לי מרפקים, זוויות וקצוות חדים
כשאני חולמת חלומות, הן לא על הכרית
שום דבר לא בשום מקום
טיפה אחת שזלגה מתוך רשת
מתוך שתי אבני צור קרובות
אתה עובר מעליי, לידי או מתחתיי
אני מצטערת עמיתיי
אני לא יודעת איפה השארתי אותך
ואיפה למצוא
תגובות (8)
רגש הבלבול של הדוברת רץ לאורך השיר כמעט כמו תשוקתה על ידי שימוש מדויק במילים והבחירה שלא לנקד. עולה התמונה של אבן המשויפת בזרם מים ואת מצבה של הדוברת המאובנת שלאט נהיית משויפת, בין אם לכדי צורה חלקה ונעימה ובין אם לחוסר צורה ואיבוד ממשות. מעניין לאן היצירה שלך תתפתח בדרכך בזרם…
אני חשבתי שבבית הראשון הדוברת אומרת שהיא לא נשענת על העבר כי החיים שלה הם כמו נהר שבו אי אפשר להתרפק "אחורה" (תרתי משמע), ובבית השני היא מתארת איך הקשר שלה עם בן אדם מסויים הוא לא בשום מקום והיא לא מצליחה למצוא אותו בזכרונות ונוסטלגיות כשכל מה שקיים זה הווה המכפיף אותך לחוקיו. אני חושבת שהיא מצטערת בפניו שהיא לבד.
הדוברת היא כדור פינג פונג הנישא ממקום למקום על ידי אחד מקוציו של הקיפוד. ועכשיו ברצינות, אני חושבת שדווקא כן העברת מה שרצית בצורה ברורה. משום מה קראתי את השורה הלפני אחרונה ״אני לא זוכרת איפה השארתי אותך״, אבל זו רק אני.
המממ תודה גורן. וכן, אני מניחה שלא זוכרת זה מדוייק יותר.
זה היה נראה לי עצוב. חסר לי קצת פיסוק, אבל סך הכל הקסמת אותי ימקסימה
תודה רבה 3>
אני לא יודע, לא נפלתי (אולי אני לא במצב רוח להעריך שירים). למרות שהיה מעניין לפענח. השירים שלך תמיד מיוחדים ומקוריים בעיניי
יפהפה. השיר נגע בי מהרבה בחינות.