שחט להבעיר.
ברח, ברח,
כל עוד השכל נמצא בראשך,
ועיניך עדיין לא ראו חשכה.
אחוז בידי ואל נא תעזוב,
תן לרוח לשאת בלי לחשוב.
מכיוון שזמננו קצר,
כבר נהיה מאוחר,
רק שלב אצבעות,
ונצא לכיוון המחר.
תימצא שוב במערבולת ללא משמעות,
האקדח בידיה הרועדות יחד עם הטעות,
ואתה מנסה להסביר,
שצריך עוד שחט להבעיר,
אך אינך מבין את הדבר,
הם אלו עם הרובים,
ועם רדת שמיים כחולים:
אנחנו השועלים.
תגובות (10)
אני רוצה לקבל את הבשר שלי!!!!!!!!!!1111111
אוהבים אותך, אורינה.
אוהבים אותך ואת התמונה שלך, שלי.
כולם אוהבים אותי ואת התמונה שלי.
התמונה הזו שלך, דרך אגב. זה נשמר כ'אתה חמוד' וכמעט התפקעתי מצחוק כשנזכרתי שאת שמרת את זה ככה.
זאכרי חמוד מה את רוצה
בהחלט שיר טוב עם הרבה פוטנציאל.
הפריע לי הפיסוק לדעתי קצת הרס את הקריאה. (למשל במקום לעשות: "ברח, ברח," הייתי עושה: "ברח, ברח כל עוד…")
גם "נצא לכיוון המחר" לא ממש השתלב טוב לדעתי. הייתי מחליפה את זה במשהו כמו ונצעד למחר.
בסה"כ שיר טוב. אפילו טוב מאוד. כל הכבוד!
תודה רבה לך על הביקורת! אני חייבת להגיד שגם לי הפריע משהו בנקודות הללו, אך לא שיניתי אותן (אני לא יודעת למה, אולי כדי לבדוק את זה עם אנשים אחרים). אקח את ההערות לתשומת לבי.
ושוב, תודה רבה.
אהבתי מאוד וזרם. שלושת השורות האחרונות הפתיעו אותי ונתנו משמעות אחרת שקשה לי להבין כל כך, מעניין. כל שאר הבית השני היה מרתק ואומנות מבחינתי, נהניתי
^^
אהבתי את הכל. את הכתיבה, את המשמעות, הכל. את הסוף בכלל אהבתי (הרי כמו תמיד, יש לי משהו עם סופים)
בקיצור, אני אוהבת את הכתיבה שלך, אז אל תפסיקי לכתוב :]