שונה מכולם

תמיד ידעתי שאני קצת מופרעת, משוגעת, קצת שונה מהחברה.
אם כולם היו לבן הייתי נצבעת באדום, אם כולם הלכו לשם, הייתי נשארת במקום.
אני לא אוהבת את מה שכולם אוהבים, אני אוהבת את הדברים שבשביל כולם הם מוזרים.
אני אוהבת בנים וגם בנות, שמלות וחליפות, שתיקות וצעקות.
אני קצת מכאן וקצת משם, קצת מכל העולמות.
מאמינה שאלוהים קיים אך לא יודעת איך לשאול, האם זה אמיתי בכלל או שהאם כל זה סתם חלום?
דיי כבר להגיד להכתיב לי איך לדבר ואיך לחשוב, אני זאת אני ולא אכפת לי מהרוב.