שוטה הכפר.

זהו סיפור קצת מוזר ותמוה-
זהו סיפור על אחד .
שחי לו בעיר אחת , בין אלפי אנשים-
ובכל זאת היה קצת לבד .

אנשים אכזרים –
שוטה הכפר הם קראו לו .
והוא היה שותה ושותה ושותה ושותה –
עד שהצרות נעלמו לו.

בליבו האמין כי יבוא יום בהיר –
ומלאך לתחתית ישיבום .
אף בינתיים מולם , בפרצופים מחייכים-
הוא רקד את ריקוד הטמטום.

והייתה שם אחת , יפה , נאווה –
ישר מהעיר התחתית .
ובימי ראשון ושני ושלישי ושבת –
הוא ישב והביט והביט.

רצה הוא לקשור את נפשו בנפשה –
בקשרי אהבה וגמגום .
אך מולה רק נחשף במלוא הדרו –
כמלך ממלכת טמטום .

את העיר התחתית היא עזבה זה מכבר –
ואותו היא מזמן כבר הותירה .
אך אם בראות מחול לב שבור תבקשו –
אנא , לכו העירה .