lilach
שיר ראשון בחרוזים . קצת עצוב .

שוטה הכפר.

lilach 08/02/2014 1636 צפיות 5 תגובות
שיר ראשון בחרוזים . קצת עצוב .

זהו סיפור קצת מוזר ותמוה-
זהו סיפור על אחד .
שחי לו בעיר אחת , בין אלפי אנשים-
ובכל זאת היה קצת לבד .

אנשים אכזרים –
שוטה הכפר הם קראו לו .
והוא היה שותה ושותה ושותה ושותה –
עד שהצרות נעלמו לו.

בליבו האמין כי יבוא יום בהיר –
ומלאך לתחתית ישיבום .
אף בינתיים מולם , בפרצופים מחייכים-
הוא רקד את ריקוד הטמטום.

והייתה שם אחת , יפה , נאווה –
ישר מהעיר התחתית .
ובימי ראשון ושני ושלישי ושבת –
הוא ישב והביט והביט.

רצה הוא לקשור את נפשו בנפשה –
בקשרי אהבה וגמגום .
אך מולה רק נחשף במלוא הדרו –
כמלך ממלכת טמטום .

את העיר התחתית היא עזבה זה מכבר –
ואותו היא מזמן כבר הותירה .
אך אם בראות מחול לב שבור תבקשו –
אנא , לכו העירה .


תגובות (5)

קצת עצוב אבל ממש יפה, זה כולכך יפה. אהבתי את החרוזים. קצת שעשע אותי אפילו.

08/02/2014 08:18

וואו..זה כל כך יפה..כל כך סיפורי.
אהבתי בטירוף,יש לך כתיבה מעלפת.

08/02/2014 08:18

וואו איזה שיר יפהפייה! החרוזים, השפה, הכל!
הייתה לי גם תחושה כזו כאילו אני מכירה כבר את השיר ><
הסיפור עצוב אך גם משעשע!
ממש יפה! תמשיכי לכתוב…
אה וכדאי להוריד את הרווחים בין הפסיקים למילים והנקודות ;)

08/02/2014 08:21
lilach LC

המון המון תודה , השיר בכוונה נכתב בלשון קצת מצחיקה כדי להדגיש את העליבות של הגיבור … חולמנית , האמת שגם אני מרגישה כך .

08/02/2014 09:59

זה באמת שיר עצוב…שירים על אהבה נכזבת הם תמיד עצובים.
אבל אני מאד אהבתי :) זה שיר מאד יפה עם חרוזים מאד יפים וכתיבה מאד יפה ^^
תמשיכי לכתוב :)

08/02/2014 10:32
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך