שוב תלונה

ואז באה עת אלהים התעשת
והפסיק לדבר
אחרי שנוכח ששום כלום לא עוזר
עברו שנות חושך מספיק שיעכל
לאן שהעסק שלו מתגלגל.
קשה לשער, שהוא אז הצטער
מסתמא הוא דימה, שכמו בא כך ילך
ולא יצטרך אל ידו ללכלך.
אך היה לו מספיק נסיון,
שלא להשאיר למועד אחרון
החלטות כואבות בלי לחטוף דכאון
רק לקום לעשות
ולאחר מעשה
לאטום עם מכסה,
אבל הוא לא עשה
והותיר פה דיסה
ועכשיו שהלך
גם אין מי שיקח
על עצמו אחריות
להכריז עצמאות.
ונותר המותר ממה שכבר אין
עם גוף של צעיר וראש של זקן
רכוב על גב צב שמאז התאבן
לצו המציאות כבר אינו מתבונן
זועק הבו הב לי מסכן
יתום אנכי וכי לי מי ייתן
ולנו אין מי שאליו נתלונן.