שוב זו אני

שוב זו אני,
זאת שנמצאת תמיד בקצה
על סף נפילה, על סף אובדן.
שוב זו אני,
זאת שבשבילה לנשום
נראה כמו מוות איטי
זאת שנמצאת תמיד בקצה
בקצה החיים, בין בחירה לחובה
בין חירות לעבדות
בין חיים ומוות.

שוב זו אני,
הילדה העזובה,
שנמצאת תמיד בצמתי דרכים,
כאלו ואחרים שלא הובילוה לשום מקום.
זאת שחייה בין ידייה מחליקים,
ולעצור את הדמעות היא כבר לא יכולה.
שוב זו אני,
זאת שבשבילה העולם רץ מהר מדיי,
והיא לא מספיקה להגיע לְעוֹלָם לאף אדם.

שוב.. זו אני.