שוב היא

שוב היא מתעוררת לבוקר חדש
שוב היא שותה שוקו עם קש
אומרת את אותן המילים כמו אתמול
חוזרת מהעבודה ואז יושבת לאכול

שוב היא מעשנת
לא את הכל היא אומרת
הפנים הן רק המסיכה
כלפי מה שהיא באמת מרגישה

בתוך תוכה אינה משוחררת
לא את כל המידע היא מוסרת
רוצה לשאול המון
אבל פוחדת מהתשובות של ההמון

ובסופו של יום כשתשים את הראש על הכר
היא תבין שכבר מאוחר
להיזכר פתאום בעבר

היא תתעורר לבוקר אחר
זוהר יותר וטוב יותר
היא תשים את המחשבות מאחוריה
ותדהר לעתיד בעזרת שתי רגליה