שברי חרסינה

צמודה אל המדף,
מאובקת ועתיקה,
מתחבאת אל הכלים,
לא רק רעש וצלצולים.
היא עדינה, יפיפייה,
לא מוערכת, מקסימה.
על המדף היא נשארת,
בין הספרים מסתתרת.
התקרה הם השמיים,
הרצפה היא אדמה.
הגשם כה מרוחק.
הוא החלום שלה.
כל חייה, על מדף.
מחכה לחוץ, לריגוש.
רוצה להיות חופשיה,
ציפור בכלוב נורא.
אך היא פחדנית קטנה.
לא בורחת, לא מנסה.
היא נשארת כלואה.
בתוך לבה, ארץ פרועה,
דמיונית, אך קיימת,
במחוזות ראשה.
שם היא מטיילת,
שם חופשייה.
שם היא ציפור דרור,
ולא ינשוף כעסן.
אך היא נשארת בחדר,
צמודה אל המדף.
מקוללת, עזובה.
תמיד במחסה,
תמיד בשגרה.
לא תרגיש את צינת השלג,
לא תחוש את השמש החמה.
לא תלחם בדרקון,
או תהרוג מכשפה.
יפה, ועדינה.
בובת חרסינה, יקרה.