שִׁכְחָה

הַיָּמִים שֶׁעוֹבְרִים נוֹפְלִים לִתְהוֹם הַנְּשִׁיָּיה,
אֶחָד אֶחָד צוֹנְחִים לָאֲפֵלָה חָסַרְתְּ גְּבוּלוֹת שֶׁל שִׁכְחָה.
זִכְרוֹנוֹת, נֶאֱבָקִים לָצוּף חֲזָרָה, שׂוֹרְטִים אֶת פְּנֵי הַשֶּׁטַח,
אַךְ טוֹבְעִים עִם הַזְּמַן שֶׁחוֹלֵף
וְעִם רֵיקָנוּת הַנֶּפֶשׁ.

וּבְתוֹךְ זֶרֶם הַנָּהָר הַגּוֹעֵשׁ,
מבליחים רְסִיסִים שֶׁל מָה שֶׁפַּעַם הָיִינוּ,
תּוּמַת נְעוּרִים נִסְחֲפָה זֶה מִכְּבָר.
כִּי מַהוּ הַזִּכָּרוֹן אִם לֹא חֹר שָׁחוֹר
מְדוּרָה גּוֹוַעַת בחשכת הַמִּדְבָּר.

וּבֵין עֲרִיסַת תִּינוֹק לַקֶּבֶר,
מִתְעוֹרְרִים לִבְקָרִים אֲפֹרִים שֶׁל שִׁגְרָה.
וְאֵין שׁוּם דָּבָר מִלְּבַד הָרִיק שֶׁל הֶעָבָר וְהָרִיק שֶׁל הֶעָתִיד,
רַק גֶּשֶׁר דַּק שֶׁל הַהֹוֶה
וּמִשְׁנִי קְצוֹתָיו מָוֶת.