רק עוד מספר
המדינה ניצחה כולם מריעים
המלחמה הסתיימה כולם מחייכים
אושר גדול, שמחה ברחובות
אבל אני? עמוק בתוך הסבל שלי
אומרים שזה היה נפלא
שרק חייל אחד מת במלחמה
אך איני מבינה את האושר הגדול
כי אחי הגדול הוא היה
לא יהיו יותר שיחות במרפסת
עד הבוקר שבא
לא יהיה עוד סיפורים מבית הספר
ולא חוויות מהצבא
המדינה תמשיך לגדול
אבל הוא? אחי הגדול..
תמיד ישאר בן 19
לנצח ישאר אותו ילד מחוייך
שרב איתי מכות כל שישי כשחזר
בשבילם זה רק עוד מספר
הישג, זה היה רק אחד
אבל האחד הזה
היה עולם ומלואו
אף פעם לא פחדתי מהמוות
הוא לימד אותי את זה
המוות מגיע מתי שהוא אמור
אבל קל לדבר באוויר
כשהוא פה אין דבר יותר מפחיד.
אני יושבת במרפסת
מסתכלת על הכוכבים
כמו שהיינו עושים
כשהוא היה בחיים
זה פשוט מדהים
איך כל הדברים השמחים
הפכו בשניה לעצובים
כשנכנסו לביתנו שתי חיילים
תגובות (1)
מהמם ועצוב… (הערה קטנה- צריך לשנות ב״כשנכנסו לביתנו שתי חיילים״ למילה ״שני״,
חוץ מזה הכל מדהים…)