רציתי לנסות לכתוב שיר.
"מושלם, מושלם" אומרות כולן.
לא מבינות שלא עושים מזה עניין.
"תמשיכי, בבקשה" הן זועקות בתגובות.
אך זו לא נקראת בקשה, מה אתן חיות?!
ככה זה פה בסיפורים, בשירים.
על כל סיפור ערס יש עוד הרס כלים.
"איפה האומנות?" אני שואל.
"לאן היא נעלמה?"
אבל ברור שאני כבר לא אקבל תשובה.
בינתיים עוד אחד כותב סיפור
פרק 56 וזה ממשיך ודי חמור.
עוד תגובה לא חכמה,
שוב בלי ביקורת בונה.
מה קורה אנשים?
הרי אתם יודעים,
בלי ביקורת בונה,
איך יתקדמו הסופרים הצעירים במדינה?
עוד הקדשה באוויר,
לבבות עפים, בלי חשבון ובלי דין,
הקדשה, הקדשה, ומילים שנונות,
והאומנות ממשיכה להתחבא מאחורי הארונות.
כיף לפרוק הכל בכתיבה,
אך בשיר זו נראית משימה קצת קשה
אבל הנה יצא פה עוד שיר,
אמיתי, מציאותי, ונראה איזה מסר הוא יעביר.
תגובות (10)
נחמד P:
חחח השיר הזה הצחיק אותי, אתה כל כך צודק, אבל לא כל הסיפורים ככה :)
ברור שלא, אבל יש כאלה שכן. זה שיר מחאה כזה, עם הומור בצד.
חחח יצא לי להסתכל כבר על כמה סיפורים כאלה.. זה נכון. אבל עדיין מסתובבים פה טובים.
נכון, מדי פעם.
הא… אממ… נה… בסדר. (:
זה האמת על אותו העיקרון שיש לשיר בבחירת העורכים "עוד אחד לערימה"
אבל עדיין יפה :)
זה בהשראתו…
אני פה בסך הכול ארבעה ימים וכל יום מישהו כותב שיר ומוחה על העניין, אבל כל המוחים האם ישבת וקראתם לפחות שני פרקים? והגבתם בצורה בונה
להתלונן לא יעזור אם תתחיל לתת תגובות בנות זה אולי יתן תמריץ לעוד כמה
אני בהחלט נותן תגובות בונות ואת יכולה לראות את זה. השיר הזה היה בשביל הומור ולא יותר מזה. לא צריך לעשות עניין…