רציתי לכתוב

רציתי לכתוב שיר. שיהיה כל מה שלא העזתי לומר. שיספר את הכאב. ימחיש את חוסר התקווה. מילים שיראו את הבדידות. שיציירו את העצבות שבגללך.

כשעזבת בגדו בי המילים. כי מה יש להגיד למי שלא ישמע? הן כבר לא משתלבות ונשזרות כמו בריקוד יפיפה. הן יותר דומות למלחמה.
פעם הן היו ציור של גוונים וצבעים. כמו קשת בענן או שדה של פרחים. לפעמים של שמיים זרועי כוכבים. ועכשיו הן אפורות. כולן.
פעם היה להן כוח לרפא את הכל. היום הן רק פותחות גלדים ישנים.
פעם היו הן חמות. כמו שמש או חיוך שלך אליי. והיום הן קרח בידיים חשופות.