רציתי לדבר
כבר שכחתי כמה את גדולה
כבר שכחתי כמה את קטנת
כבר שכחתי שהיינו אמורות להיות
משהו ללא תוחלת.
הניצוצות שעפו היו לתפארת.
אני חושבת שאין לנו על מה לדבר
אני חושבת שאין לנו על מה לדבר.
כשתהי גדולה שוב אני אזכר.
כל הדברים האלו שהצלחתי לגעת בהם
בשירים
עפים כמו בד חרוך ברוח
לא הצלחתי לפנות אל אדם השתיקות.
פעם לשם ופעם לפה נושבת
לעולם לא מדברת
עם פיסות שפעם נהגו להיות ביתי.
תגובות (2)
יפה, כל מילה מפריעה לי יותר מהאחרת.
פתחתי בהצהרה בפני עצמי שאני לא מגיבה לך יותר כי את מרגיזה אותי(לא שהדעה שלי מעניינת אותך, כמובן.)
אבל את כותבת כל כך יפה שאני לא מצליחה לעמוד בהצהרה הזו. אז אני אפסיק.
כן זה דרבן אותי