רע
כל לילה לפני השינה
מתחנן אני לאלוהים
שהלוואי מחר לא אקום
שכבר לא אהיה בחיים..
אך אף אחד לא נענה לבקשתי
אני עדיין חי לצערי ,
ולא טוב לי.. לא טוב..
הכל חשוך הכל אפל
הכל מר הכל כבד..
כבר לא נשאר כוחות..
והסכין כלכך קרובה
והדמעות זולגות זולגות
ולא נותרה טיפת תקווה
רק כאבים ואשליות
והכל כלכך נורא
והחיים הם כמו מכשול
ואין לי שום בחירה
ואי אפשר להפסיק ליפול
כל מה שנותר לעשות
זה רק לסיים עם הכל
כי זה כבר עבר גבולות
זה יותר ממה שאני יכול..
מילים אחרונות והכל נגמר
במילא לאף אחד אני לא אחסר..
תגובות (8)
ואוו.אהבתי. יפה וכואב.
אני מקוה שאתה מרגיש יותר טוב עכשיו….
חח אני בת פשוט רשמתי את הקטע בלשון זכר
ותודה רבה 3> וכן אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו(:
אהבתי אבל סתם מעניין אותי לדעת אם אחרי התקופות האלו, גם מרגישים שאין נקודת בחירה ושאי אפשר להפסיק ליפול?
רק שאדע אם יש לי למה לקוות, לאיזה תחושה אחרת, יותר טובה.. ממש התחברתי, העברת את המסר בצורה ברורה ויפה
כתוב ממש יפה,
אבל תמיד תמיד את תחסרי לפחות למשפחה שלך, אז להתאבד זה אגואיסטי וחבל (זו לא ביקורת בכלל פשוט כמעט חוויתי מקרה קרוב ממש לא מזמן).
ובכל זאת, מצאתי מקום להזדהות עם השיר והוא נגע בי.
אני לא יכולה להצביע על הסיבה לכך, אבל השיר הזה שאמור להיות כבד מרגיש קליל. קראתי את זה כאילו אני מקפצת ומדלגת ביום שמש עם פרחים ביד… באופן כללי הכתיבה טובה ואני גם מתחברת מאוד
מי את ואיך נכנסת לתוך הראש שלי, לקחת את המחשבות שלי וזרקת אותם לתוך השיר הזה.
היי.
לפני עשרים שנה בחורה שברה לי את הלב ונכנסתי לדיכאונות איומים ונוראים. אמתי לגמרי! הייתי מעל גיל 30. לא ילד. בשיא הדיכאון עליתי על כיסא וקשרתי לולאת סדין למוט הווילון במקלחת, הידקתי אותה היטב לצוואר ורציתי…
המחשבות נדדו אל הוריי ואחי ואחיותיי. הכאב העצום שהמוות שלי יגרום להם… הייסורים הנוראיים שאמא שלי תעבור, הדבר הנורא והסופר-אגואיסטי הזה שכולם יעברו בגללי, גרמו לי לוותר בסופו של יום על המעשה המטומטם וחסר ההצדקה הזה. ואני מודה ומברך על כך כל יום מחדש.
בבקשה בבקשה… תעשי חושבים גדול. המון אנשים אוהבים אותך ואת חשובה להם מאוד. תתפלאי.