רסיסים
בשקט, בלילה, כאיש לא רואה,
רצפה מלאה רסיסים.
שברים של זכוכית,
סערת רגשות,
וילדה קטנה, חסרת אונים.
וכשכל מה שהכירה נפל,
אדמה שרועדת תחתה ,
לילדה לא נותר עוד דבר.
שום דבר מלבד אהובה.
אגם של דמעות ארגמן,
עוד כאב מלווה באובדן,
וילדה מביטה בראי.
מביטה בו עד שנשבר.
ובשקט בלילה, בחדרי חדרים,
בלי שאף אחד ידע.
בין שכבת רסיסים, לדמעות ארגמן,
יושבת ילדה לבדה.
תגובות (5)
ואו… זה היה ממש עמוק ויפה..
הכתיבה הייתה יפיפייה בעיניי והמבנה היה יפה..
קצר, אבל מושלם! :)
-5-
מרגש.
נשבעת כמעט בכיתי…..
זה מה שנקרא סופר! פשוט ככה!
וואוו! תודה רבה! התרגשתי<3
וואו, זה שיר ממש יפה!
אהבתי =)
תודה רבה ספיר!!