ריצות ליליות

פנסים כבויים, בריצות ליליות.
מתמסר לשחקים, מתנשף נשמות.
ולא נעצר, רק דורך על גופות,
בלי שיווי משקל,
נופל בביביי רחובות.

ומלבה את האש, נשכב במדרכות,
מאבד הכרה, הכל קרה תוך שניות.

אני לא מתרגש, אנחות מיותרות,
במצוקת תאווה,
תשוקת מילים אסורות.

היא עומדת מולי, בשפתיים פשוקות,
מה עבר בתוכי, מה כבר יכול להיות.

הפנסים פה כבויים, ניפצתי אותם בעצמי,
עולם שחור מקולל,
היא קראה לי בשמי.

לא שמעתי דבר,
רק המשכתי לרוץ, נאחז בחלל,
לא נופל לתקוות.