רוח

רוח פוסעת לאט בשממה,
רגליה היחפות לא מותירות כל טביעה,
שמלתה הכסופה מרחפת סביבה,
רוח פוסעת לאט בשממה.

רוח הולכת לאט על המים,
מנסה להבדיל בין ים לשמיים,
ידיה חודרות את הקור הצורב,
עיניה בוכות, ללא טיפה של כאב,
רוח הולכת לאט על המים.

רוח צועקת את כל כולה,
מנסה לעורר, לעשות מהומה,
מצליחה רק לחדור אנשים עייפים,
וכל השאר נשארים אטומים,
רוח קורסת לאט אל הקרשים.

רוח פצועה, גופה שבור, ליבה נדם,
רוח שקופה, אותה שכחו, פרחה היא מזיכרון כולם,
היא נשכבת לאט, על האדמה הקשה,
עוצמת עיניה ומחכה להכרעה,
רוח אבדה בין מבוכי השממה.