רובוט של ציונים

11 שנים של לימודים,
מרגישה כמו רובוט של ציונים.
מערכת שעות זוועה,
מגיעה הביתה רק כדי לעבור למטלה הבאה,
ואיך לא, הרי אני רובוט של ציונים.
ונגיד אני רוצה לצאת עם חברים,
או אפילו קצת לעסוק בתחביבים,
אבל אני לא יכולה, לא יכולה, כי אפילו ההורים מזכירים לי שאני מרגישה כמו רובוט של ציונים.
אני רוצה להצליח, רוצה להתקדם,
חיה בין מטרה למטרה ובין חלום לחלום שאני רוצה להגשים,
אבל אם מגיע איזה מבחן ואני לא מצליחה,
איך ישר עולה ההרגשה,
שאני כלום ושום דבר או סתם תקועה,
ואז אני נזכרת בסיבה- אני הרי מרגישה כמו רובוט של ציונים.
ואז מגיע רגע של רוגע,
מבינה שאני עוד אתגעגע לתקופה הזו של החיים,
ואני מזכירה לעצמי- שאני לא יכולה להרשות לעצמי להיות רק רובוט של ציונים.