רגע של חשד

החום מייבש לי את המוח, אבל אני עדיין פעיל.
אני שוכב עם ג'וליה בשדה הפתוח.
זה ים הזהב, והייתי בו פעם. ידעתי שיש מעיין בקרבת מקום.
הקיכלי הסגיר אותנו, או אולי מה שמאחורי התמונה.
אנחנו לא כ"כ חכמים.
אולי מפת הדרכים באבק ברצפת הכנסייה ההרוסה.
ועוד דבר – מי אמר שהשדרים אכן מושמדים. על הפקחים יש מפקחים.
מה גם שנזרקים דברים אחרים על נייר מלבד שדרים.
====================
אבא השאיר אותי לבד, וזה גורם לי לחשוב על מעט הדברים שיש לי לחשוב עליהם.
מה גם שיש לי בתקופה זו הרבה סתימות, והחום בוודאי לא עוזר.
גם לא הבדידות.
נדמה שלפחות ופחות אנשים אכפת מה אני כותב כאן, אז אני מקמץ במילים.
או כותב ב"שפת סתרים."
הקיכלי. הקיכלי הסגירנו לראשונה. מי אמר שאין מצלמות.
מי אמר שמגבירי הקול לא מזהים לחישות.
האישה המזמרת שתולה כביסה חשודה בעיניי.
מה יש מאחורי התמונה? או שזה ציור.
מספיק עשב בשיער, ויש חשד. איפה עוד יש עשב?
אולי אפילו ריח. הגוף סופג את ריח הטבע.
ומה עם הסוליות?