קסם פשוט

אנא, יקרה ויקר, לאחת או לאחר
האם אפשר לרגע אחד פשוט לותר
על החובה שהייתה פעם זכות
על הזכוכית מגדלת, שבוחנת את הקסם הפשוט?

להתענג על רגע טהור ולא לקלקל
במחשבה האם הוא צירוף מקרים או צורפה של אל.
לנוע קלות כמצמוץ, לטעום, ללטוף
ולא בחיפוש אחר מערכת השורשים למהר לקטוף.

לשכוח מהתבוננות בנבכי המוח, במדע שבשירה
להקשיב לרגש שבקול ולא לתרגם מילים שבשפה זרה.
לא לחפש תשובה מוחלטת, לא לדרוש את המשמעות
אלא לפנטז מעצמך רבבי אפשרויות ולתת לקסם להיות פשוט.

לשכוח את השלדה ואת האיברים
את האטומים שאת החיים אוחזים.
לשחרר את הסוד שבכל משפט נסרך
ואם המשפט צחור, לא לחרוד שאין זה כך.

להפשיט את האותיות להניס מהן הצללה
פשוט לספר דבר יפה, לא לעשות מבוך מהמילה.
לא לחשוש מלדבר פן תיצבע איזו תדמית
האומנות היפה ביותר היא הגירסא המקורית.

להודות מי יקר ויקרה ולא לברוח עם תירוץ
כל עוד החיוך הוא ללא לולאות, זה כל מה שנחוץ.
לא לחפש מפעילים ולא להתאבל על טעות
לבלות עוד רגע אחד בחסדו של הקסם הפשוט.

לא לחשוד בקלעיי המילים של אהוב או אהובה
ולא לשחק עם אדם שרק פגשת כשמובילה אותכם החיבה.
חיבה רוצה מילים יפות וכנות, היא לא רוצה לשחק
היא רק רוצה סיבה לגרום לשניים להתקרב, להתחבק ולהתנשק.

לקצת, לא הרבה, לאחוז יד ולהביט בנוף
וזה יהיה הכל, אבל גם לא הסוף.
להביט בכוכב קורץ אפוף ברָז
וברגע הזה הוא לא של אורנוס ולא מוקף בגז.
להרדים את המחקר, להניח לסקרנות,
לא לחשוש מהמחר, לא לחשוש מהזהות.
לשבת ולדמיין, מבלי סיבה או משמעות
לתת לבריאה להיות מה שהיא ולא לשים בטבלה את התמימות
לקצת, לא הרבה, לחיות את הקסם הפשוט.