קלישאה

אני מצטערת שלקחתי אותך כמובן מאליו,
שחשבתי שאתה תמיד תהיה פה,
שתמיד תאהב אותי.
אני מצטערת שלא הערכתי אותך מספיק,
שהייתי יהירה,
שחשבתי שלא תאהב מישהי יותר ממני.

אני אולי אגואיסטית,
אבל אני מצטערת גם בשבילי,
שהפסדתי אותך,
תמיד אומרים שלומדים להעריך,
רק אחרי שמפסידים.

אז למה אני למדתי להעריך כשעוד היית?
אולי הייתי כל כך אגואיסטית,
שאפילו לא שמתי לב שאני מאבדת אותך.

אני יודעת שאני רציתי קשר של יזיזות,
אני יודעת שאתה אמרת שאתה אוהב,
אני יודעת שאני אמרתי שאני לא בטוחה,
אז למה עכשיו, כשאני בטוחה יותר מאי פעם,
אתה אומר שפספסתי את ההזדמנות?

אני חושבת שאתה נהנה מזה,
אתה מחזיר לי?
אתה פגוע?
למה אתה לא מדבר איתי?
הצבת חומה בנינו, אני לא מצליחה לחדור אותה.

אני רוצה לחזור להיות השיחה האחרונה שלך,
המחשבה הראשונה שלך,
הסיבה שבזכותה אתה נרדם עם חיוך בלילה.

אני רוצה להירדם איתך בלילה.
אני רוצה שתקשה עליי לנשום כשתעטוף אותי,
בחיבוק דוב גדול ותנשום עליי בכבדות.

אני רוצה להתבונן בך ישן,
להסניף את השיער שלך,
לשיר לך בלדות בידיעה ברורה,
שאתה לא שומע.

אני רוצה עוד הזדמנות,
אני מצטערת בכל ליבי שהייתי כזו כלבה.
הלוואי והיית מבין עד כמה.