בקשה לחירות

בצדי דרך הנחושתן, פצועים ומרוטים כשיערות.
מתבלבלים בין אמיתי למזויף, פועמים כלבבות.
מגולוונים כעוטים גלימות היעלמות, מתכנסים.
מתעלים מעל לכאבי מציאות, מנוסים.
נעים בתנאים של מעגל, גלגל שנאה משונן.
מרקידים את הידיים למכות, כמו בטקס ישן.
מתנפצים כמו זכוכית בפגיעת אכזבה בחזה.
נמלכים בדעתנו, כחרטה עמוקה באישון המתבזה.
חירות היא תחרות וכולנו רצים כאבירים.
ולמרגלותיה מאטים, נופלים ונשברים.
לפידי אש בוערים כמגדל אור מתנועע.
מאירים את הלילה, מעירים את השומע.
זה נשמט ונשרף, מתפחם ונקטף.
בא והולך ומחריד, במציאות עגומה נשטף.