קול שני
איזה מן יצור בא אליך בלילה לבלוע את נשמתך
מדבר הרבה, אבל לא אכפת לי
שיניים חדות וטפרים חדים
אני לא פוחד
אהבה, הוא מדבר, לא קיימת בלילות אפלים אלה
וגם הדעת נדמה נסתלקה
אתה שותה מי ביוב צחים ומים מטוהרים מזוהמים
לא אכפת לי
הראש שלי נישא על שני כתפיי, וגם לי טפרים
האהבה יודעת את סבלה על-ידי האיש הרע
מקשקשת בזנב, ומיד עטים עליה טורפים
אני שונא את קול השדרן ברדיו.
תגובות (0)