א-חיבוק

א-חיבוק – שושנה פיטרס

אני לא בת אדם של חיבוקים. לפחות בהתחלה, לא הייתי.
ככה חונכתי.
כילדה, קבלתי נשיקת לילה טוב חפוזה על המצח, לפני השינה, וזהו.
ככה חונכתי.

את תחילת דרכי בשפת החיבוקים עשיתי בהססנות לאחר שנולדו בנותיי.
למדתי בהדרגתיות להעניק ולקבל חיבוקים.
בהמשך,הפכתי למורה לגיל הרך והבנתי שחיבוק חם ואוהב מחמם את הלב של הנותן ושל המקבל.

לאחר שנולדו נכדיי ונכדותיי, כבר נהיתי ממש
מיומנת בחיבוקית.
למדתי לתקשר בשפה החדשה והמרגשת – בחיבוקית.
מהר מאוד למדתי גם להעניק וגם לקבל.

ופתאום…
מגיע האיסור הגורלי: " אסור לחבק ".
כמה שאני מתגעגעת להעניק חיבוק לאוהביי!
כמה שאני מתגעגעת לקבל חיבוק מאוהביי!

איך ניתן בכלל למזג בין המילים חיבוק וסכנה?
שפת הא- חיבוקית קשה שבעתיים להפנמה מאשר שפת החיבוקית.
שפת הא- חיבוקית כואבת פיזית עמוק עמוק בפנים.
אולי ימצאו חיסון ונוכל שוב לתקשר בחיבוקית?
וכך נמלא את הבור העמוק הנפער בפנים.