קואליציה/ לא קואליציה
הם יושבים באולם
ממוספר עד 120
עם חלוקות ותאים
עם תככים והסכמים
מי לוקח? מי מחזיק?
מי טוען? מי מעניש?
מי בראש? מי ללא?
מי נשאר בחוץ עד הפעם הבאה
מחליטים עליהם מבעוד מועד
מדגמים ייצוגיים
חלוקות לפני חלוקות
פרשנויות למכביר
'שותפים טבעיים' – חלקם טוענים
כמעין שאידיאולוגיה ניתן לשתף
אחת בשנייה בשלמותה
ממהרים להחליט, לגרוף, לאחד
להרים טלפון אחד לאחר
לקבוע מראש לפני המחר,
עם טענות חסרות כל שחר.
ובתוך כל הקלחת
ישנו סימפוזיון
שממשיך וממשיך עד אינסוף
שמפרש ומסביר ומנמק כל דעה
שלא מותיר אבן לא הפוכה
ואל נשכח את התעמולה
שמספקת את הרקע לכל התפאורה
ועליה מציגים לראווה
את ההצגה.
תגובות (4)
מה אני יכולה לומר… הדמוקרטיה בישראל (אם תרצה/תרצי – לא ברור לפי הכינוי אם את/ה בן או בת… מתנצלת מראש – המערכת הדמוקרטית בישראל. ) היא בהחלט הצגה.
חבל שהשחקנים לא יודעים לשחק.
אפשר גם לשחק מבלי לדעת לשחק, זה פשוט משחק גרוע, ואני בן :)
יש כאלה שיודעים לשחק, אבל הרבה יותר רמאים ושקרנים שעושים הכל כדי לזכות בתפקיד הראשי,בתפקיד הבמאי, המפיק והתסריטאי.
(ואני לוקחת את המטאפורה יותר רחוק:)
הם גם משחקים רק למען קהל היעד, אפילו שכולם צופים. וכולנו צריכים להסתכל על ההצגה אפילו שלא קנינו כרטיס.
הפוליטיקה בישראל לא משהו
אני גם חושבת שהמשחק גרוע. אל תאשים את השחקן תאשים את המשחק.
הא או אגב אהבתי כזה את השיר… מזכיר לי שיר שהעליתי לפני הבחירות כמעט על אותו נושא חח
מש מתסכל, מרגיש ממש חסר תועלת להצביע לפעמים…