ציפייה
יש לי תירוץ להרוויח הכרה
יש לי עניין במציאת מטרה
אין לי את מה שאני מבקש
אך זו הסיבה שאני עוד מתעקש
יש לי שאיפות, אני מקווה לטוב
ואני יודע שעתידי יופיע בקרוב
זה שלו ציפיתי
זה שאני בניתי
יש לי אופטימיות וכישרונות
יש לי את המודעות גם לחסרונות
ההגדרה שלי לנחת הולכת וקרבה
ואני כבר קצר רוח לאותה ההטבה
ההטבה של עשייה
המתיקות של תושייה
הגאווה שלי לחיי ולעצמי
והיופי שאני חש בקיומי
אני מתרגש לחיות את מחר ואת היום שאחריו
אני מתרגש גם ליהנות מהמתרחש סביבי עכשיו
כן, אני שמח בעוצמת הביטחון
כן, הלוואי שכל זה היה באמת נכון
תגובות (3)
היי אליס (:
נהניתי לקרוא!
הטוויסט בסוף בהחלט מעביר היטב את תתחושת הפסימיות של הדמות.
שמחה לדעת שזה לא נכתב עלייך (:
* "יש לי תירוץ להרוויח הקרה" – הכרה? הוקרה?
קלייר!
שמחה לשמוע ממך. האמת שהתחלתי לקרוא דברים שלך לפני יומיים בערך(מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן), ובינתיים אני מגבשת לי תגובה ראויה. השיר לא נכתב עליי מפני שאני לא מעמידה פני אופטימית, אני דובקת בפסימיות שלי ומשלמת עליה. תודה רבה על תגובתך(ותחכי לאחת אצלך! או כמה, זה לא קריטי).
ובעניין ה"הכרה", זו טעות שיש למקלדת שלי, היא בילבלה בין האותיות, אך מפני שבעיה זו כבר פתורה, אני אשנה את זה. בתודה,אליס
אין לך על מה להצטער!
אני לא מחייבת אף-אחד לקרוא יצירות שלי, ובעז"ה גם לא אחייב. נראה לי אבסורד לכפות על אנשים לקרוא דברים שכתבת אם הם לא מביעים עניין.
*אבל!*
(ואחד גדול)
אני מאוד שמחה לשמוע את זה, ויתרה מזאת – אצפה לתגובתך (תגובותייך?)
נחמד לדעת שיש לי מתעניינים :)
אז את אומרת ששמחתי הייתה מוקדמת מידי, על כך שהשיר לא נכתב עלייך?
בקריאה שניה,
ההרגשה שאני מקבלת מהשיר היא שהדמות כן מכירה בכישרונות וביכולות שלה, אבל מקטינה את עצמה במחשבה שהיא כלום ושום דבר.
אני תוהה אם כדאי להפריד את השורה האחרונה ולהעניק לה נוכחות משל עצמה..