צייר, סופר וגשם

החיוך שלה נוזל מהציור שלי.
השמחה שהייתה לה, נעלמת, מהקנבס הרטוב.
הדמעות מטפטפות, מורחות את הצבעים.
כמו חורף שמגיע, נהרסו, החיים.
הלב שנשבר, שוב נמחק מהסיפור.
השחקן הפסיד, המנצח שמח להעיד.
מביט בה מהצד, כשהיא סובלת כאב.
הדמעות שלה, פורטות, לי על הלב.

היא הייתה כה צעירה,
היא הייתה כה מאושרת.
היא הבינה מה קרה,
נלכדה בפתיון.

כמו דג שנמשך, מן המים.
היא ניסתה להלחם.
אבל הכוח היה חזק מדי,
היא נגררה אל הכאב.
אבל עכשיו היא הבינה,
יש דרך אחרת.
היא מחייכת, מעמידה פנים.
כי אחרים לא מבינים.

הצייר מחייך, מצייר את החיוך.
הסופר מבין, וכותב לה סיפור.
המלאך שלה, שומר ממעל.
והיא כבר לא צעירה.
כמה חבל.