צבע טרי

הריח של הצבע הטרי, שנמרך על הקירות,
בלי משים, נמרך גם על המיטות.
מיטות שבעבר היו חשובות,
אך כעת, אינן עוד. הן ריקות.
הישן יוחלף בחדש וייזרק,
ועל כל הזיכרונות, גם עליהם להימחק.

אין עוד חשיבות, למה שהיה פה פעם,
מה זה משנה, אם אין עוד טעם?
והטבע הטרי, שנמרח על הקירות,
צובע ביופי את כל התמונות.
תמונות לא טובות או שמחות,
תמונות של שחור. עצובות.

ויש זיכרונות של שמחה,
או זיכרונות של אכזבה.
אבל תמיד החדר היה מקום מפלט.
מקום שבו אפשר להתפרק,
מקום שבו מותר לצחוק בלי הפסקה.
מקום שהוא רק שלך.

והחדר הזה, שנהרס והושחט,
לעולם לא יחזור וככה הוחלט.
גם לא המיטות,
גם לא החלונות.
ואיתם, גם כל הזיכרונות.

ועוד צבע טרי, לכסות על מה שהיה פעם,
ועוד צבע, רק בשביל הטוב שבטעם.
כדי לנסות לשדר, את מה שכבר לא תרגיש לעולם,
כדי לנסות להראות לכולם.

שיש זיכרונות של שמחה,
ויש זיכרונות של אכזבה.
אבל תמיד החדר היה מקום מפלט.
מקום שבו אפשר להתפרק,
מקום שבו מותר לצחוק בלי הפסקה.
מקום שהוא רק שלך.

אבל הצבע הטרי מוכיח אחרת.
והישן משתנה לחדש.
ורק העתיד יוכיח, האם החדש עדיף…
או שמא מוצדק החשש.