שני פתקים במגירה
במגירה שעל יד המיטה את שומרת שני פתקים.
שניהם חשוב לך באותה המידה, ושניהם מדויקים.
אחד מהם הוא דף לבן, עם שורות ישרות ומסודרות,
תמצית ההישגים שלך, רשימה קצרה של הצלחות.
בינתיים כתובים בו רק ארבעה משפטים:
על התואר, על העבודה על זה שהוצאת ספר ילדים.
על השירות לאומי במקום שאליו לא כולם מתקבלים.
ואמנם ארבעה משפטים זה לא הרבה, אבל הם קצרים וקולעים.
את הפתק הזה את קוראת לפני כל ראיון עבודה,
ובנוסף גם בימים שבהם את סתם מרגישה אבודה.
את קוראת אותו כשהמשקל על כתפיך מכביד,
וזה עוזר לך לזקוף את הגב, להמשיך להתמיד.
הפתק השני משורבט באי סדר על גבי דף כחול
והוא מתאר לך בדיוק איך תמיד נכשלת בהכול.
איך את רגישה מידי ובוכה כל הזמן מכל שטות.
שאת לא מספיקה, איך את עושה טעות אחרי טעות.
הפתק הזה מלא עד אפס מקום ואי אפשר להוסיף בו מילה
כי הוספת והוספת בו דברים עד שלחלוטין התמלא.
את הפתק הזה את קוראת רק כאשר את נשברת
כי תמיד הוא גורם לך להרגיש חסרת חשיבות ומיותרת.
את הפתק הראשון את כתבת מהראש ואת הפתק השני מהלב.
הראשון גורם לך לתחושת גאווה, השני גורם רק כאב.
את שני הפתקים את תמשיכי לשמור במגירה,
כי שניהם ביחד הם את- גם הטוב גם הרע.
תגובות (0)