פרשת משפטים – גר יתום ואלמנה.

"גֵּר…יָתוֹם וְאַלְמָנָה – לֹא תְּעַנּוּן",
לָמָּה יֵשׁ דָּגֵשׁ – עַל "כִּי אֲנִי חַנּוּן"?
הַאִם אֶת הָאֲחֵרִים – מֻתָּר לְעַנּוֹת?
וְאִם לֹא – לָמָּה יֵשׁ דָּגֵשׁ עַל יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת?
.
אֶלָּא שֶׁאֲנָשִׁים פּוֹחֲדִים מֵהַחֲזָקִים,
לָהֶם יֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין – שֶׁיִּתְבְּעוּ רִבִּית עַל הַנְּזָקִים.
אַךְ אֶת הַחַלָּשִׁים – הַנִּזְקָקִים,
אֵלֶּה שֶׁאַף אָדָם לֹא יִשְׁמַע אוֹתָם זוֹעֲקִים,
אוֹתָם – הָאַכְזָרִים עוֹשְׁקִים.
וֶאֱלוֹקִים מַסְבִּיר – "לְעַצְמְכֶם אַתֶּם מַזִּיקִים",
כִּי הוּא – יַכֶּה אֶת הַמַּכִּים.
אַךְ מָה אִם הַ"יְתוֹמִים" – אֵינָם צַדִּיקִים?
.
וְלָכֵן יֵשׁ אֶת הַתּוֹסֶפֶת – "כִּי חַנּוּן אֲנִי",
לְהַדְגִּישׁ – שֶׁהַשֵּׁם שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקַת הָ"עָנִי".
חַנּוּן – מִלְּשׁוֹן חֲנִינָה,
גַּם אִם לֹא מַגִּיעַ לוֹ – וְהוּא יִפְנֶה לְהָשֵׁם בִּתְחִנָּה,
הוּא יְקַבֵּל אֶת הָעֶזְרָה – בְּמַתָּנָה.
לֹא מִצַּד הַדִּין – אֶלָּא בְּחִנָּם, מֵרַחֲמֵי הַשְּׁכִינָה.
.
כִּי דַּוְקָא לָאֶבְיוֹנִים,
לְחַסְרֵי עוֹנִים – שֶׁמַּרְגִּישִׁים חַסְרֵי אוֹנִים.
כְּשֶׁלֶּאֱלֹקִים – בְּזַעֲקָתָם הֵם פּוֹנִים,
הֵם מִיָּד נַעֲנִים.
.
לָכֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לֹא לִפְגֹּעַ – בְּעִקָּר בַּחַלָּשִׁים,
בַּאֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ – חַיִּים קָשִׁים.
שֶׁעָבְרוּ קְשָׁיִים – וּכְבָר מֻתָּשִׁים,
וְעוֹד קְצָת – וְהֵם מְיֹאָשִׁים.
כִּי בַּיִּסּוּרִים – יֵשׁ פּוֹטֶנְצְיָאל לַהֲפֹךְ אוֹתָם לִקְדוֹשִׁים.
.
וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי בְּפָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים,
שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁקְלֵל אֶת הַמֵּמַד הָרוּחָנִי – כְּשֶׁאֶת הַמְּצִיאוּת שׁוֹפְטִים?
וְאִם הָאָדָם יָבִין – שֶׁרַק הַשֵּׁם יָכוֹל לַעֲזֹר לוֹ,
הוּא יְקַבֵּל עֶזְרָה – גַּם אִם מִצַּד הַדִּין לֹא מַגִּיעַ לוֹ?