פרשת יתרו – ענווה ואחדות.

"וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר".
מָה יֵשׁ לְעַם יִשְׂרָאֵל – "נֶגֶד הָהָר"?
לָמָּה נִכְתַּב בִּלְשׁוֹן יָחִיד – " וַיִּחַן"?
וּמַדּוּעַ חָשׁוּב לְצַיֵּן – הֵיכָן?
.
אֶלָּא שֶׁהָהָר מְסַמֵּל – אֶת הַגַּבְהוּת, אֶת הַגַּאֲוָה,
נֶגֶד הָהָר – הַכַּוָנָה הִיא לַעֲנָוָה.
.
הַגַּאַוְתָן חוֹשֵׁב – שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל,
וְזוֹ בְּדִיּוּק הַסִּבָּה – שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵעַ אֶת הַ"קוֹל".
כְּשֶׁאָדָם מֵבִין – כַּמָּה אֱלוֹקִים גָּדוֹל,
זֶה גּוֹרֵם לוֹ – מֵהָאֵגוֹ וְהַגַּאֲוָה לַחְדֹּל.
.
וּכְשֶׁעַם שָׁלֵם – מְאַבֵּד אֶת הַגַּאֲוָה,
הוּא פִּתְאוֹם – מִתְמַלֵּא בְּאַהֲבָה.
הָאֵגוֹ – יוֹצֵר אֶת הַפִּלּוּג וְהָאֵיבָה,
וּבִלְעָדָיו – פִּתְאוֹם כֻּלָּם מְלֵאֵי אַחְוָה.
.
בַּמַּהוּת – יֵשׁ בֵּינֵינוּ אַחְדוּת,
אַךְ לֹא – אֲחִידוּת.
הַיֵּצֶר הָאֵגוֹאִיסְטִי – הוּא זֶה שֶׁגּוֹרֵם לִתְחוּשַׁת הִפָּרְדוּת,
אַךְ כְּכֹל שֶׁהָאָדָם מְחֻבָּר לַמַּהוּת – הוּא עוֹבֵר תַּהֲלִיךְ הִתְלַכְּדוּת.
"וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" – בְּמַעֲמַד הָעֵדוּת,
כִּי הָאַחְדוּת – הִיא יְסוֹד הַיְּסוֹדוֹת בַּיַּהֲדוּת.
.
בְּדוֹמֶה לְגוּף הָאָדָם,
שֶׁבּוֹ יֵשׁ עֲצָמוֹת, אֵיבָרִים וְדָם,
אַךְ כֻּלָּם בְּיַחַד – יוֹצְרִים אֶת גּוּף הָאָדָם.
כָּךְ גַּם עַם יִשְׂרָאֵל,
מֵהַפְּרוֹפֵסוֹר – עַד הַפּוֹעֵל,
אַחְדוּתֵנוּ מִתְגַּלָּה – בְּרֶגַע חִבּוּר עִם הָאֵל.
.
וְלָכֵן מוּבָן הַצִּוּוּי – "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ",
אַתָּה יָכוֹל לֶאֱהֹב אֶת רֵעֲךָ,
בְּדִיּוּק כְּמוֹ – שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אֶת עַצְמֶךָ,
בָּרֶגַע שֶׁאַתָּה מְגַלֶּה – שֶׁהוּא חֵלֶק מִמְּךָ.
.
וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי – מִפָּרָשָׁתֵנוּ,
זֶה שֶׁבָּרֶגַע שֶׁנְּסַלֵּק אֶת גַּאֲוָתֵנוּ,
תִּשְׁתַּנֶּה כֹּל גִּישָׁתֵנוּ,
כִּי נְגַלֶּה שֶׁאָנוּ אֶחָד – בְּמַהוּתֵנוּ?
וְאוּלַי זֶה הַבָּסִיס – לְכֹּל תּוֹרָתֵנוּ?