פרפר
כשהייתי קטנה שאלו אותי אז
מה הוא חלומך, ילדת בז,
ואני אמרתי, בתום של פעם,
שאני רוצה להיות פרפר
ולעזוב את כולכם,
כאן, לבד.
לבן ואדום, אור ואפר,
לעוף אל על, מעל גבעה והר.
להיות חופשיה, לקבל החלטות,
לשיר ולזעוק ולצרוח, עוד ועוד.
אבל אמא ואבא
נעצבו עד מאוד
אז דמעה שקופה הורדתי
ובשקט הבטחתי
שאני לא באמת-באמת
רוצה להיות פרפר,
ואת סודי הסתרתי.
אבל לעולם לא הפסקתי
לחלום חלומות מתוקים
עליי עם כנפיים אדומות-לבנות,
עליי בעולמות אחרים.
תגובות (6)
אהבתי (:
תודה לך.
יפה מאוד
תודה רבה
ממש אהבתי…פירשתי את השיר..לא יודעת אם תאהבי את איך שפירשתי, אבל אני אכתוב בכל מקרה:)
אני חושבת שברגע שאתה אוהב מישהו, או בכלל, חי עם מישהו, אתה צריך להתאים את עצמך אליו..להיות מה שאתה אבל גם לדעת להתפשר.
אבל החלומות הכמוסים והתקוות הפרטיות שלנו נשארות שם תמיד.
לפעמים אפשר להגשים את החלומות האלה ולפעמים אנחנו מבינים שהם בלתי אפשריים, בלתי ניתנים לביצוע כרגע…או פשוט, שעזבנו אותם. וזה הכי קשה, לפי דעתי.
אשמח אם תקראי גם את הסיפורים והשירים שלי,
הסופרת של החיים.
הפירוש שלך מקסים . אקרא שירים שלך בהזדמנות:)