פרישת כנפיים.

פעם חשבתי,
פעם דמיינתי,
וראיתי כחול בעיניי
ושום צבע אחר
ואין קשת
והדף הלבן נשאר
מוכתם
ואני
(נמחקת)
איתו.

פעם התרסקתי,
פעם סבלתי,
ונתתי לחוסר האמון
להטביע אותי בים של
בועות
ושלל דגים
זוהרים
כשהלילה יבוא
ואיתו הכוכבים,
ואפול איתם –
אפול עם החיים.

ורק אני,
והנפילה הממושכת,
הרוח מתיזה על פניי
וחלק מלבי הולם
בפעימות עמומות
באוזניי,
ושוב אתהה
לאן נעלם החצי השני?

עוד אנפוף
ופרישת כנפיים
עוד מכה
מתחת למים
ואטבע
ואפול
ושוב אנסה לחזור
ובלי טעם
(ובלי כוונה)
אתרסק
לתוך עצמי.