פרח אדום\\2
הוא חייך את חיוכו התמים,
לא מבין.
רגש חמים,
במבטו המאמין.
מאמין שהכל כשורה,
אך אינו מבין מה קרה.
פעימות ליבי חזקות,
והדמעות מאיימות.
תחזיקי אותם!
אמר קול פנימי.
שום דבר לא מושלם,
ועכשיו-תנשמי.
תעשי זאת,
שיהיה לו לאות.
בך לא משחקים!
אותך לא עוזבים!
"אני מצטערת,אהובי,
אינני יכולה עוד להיות שלך".
"אני עוזבת,משוש נפשי,
לפני שאיפגע מקסמיך".
אינני מאמינה,
מה אני לעזאזל עושה?!
את הרי אוהבת אותו!
את רוצה אותו!
קול אחר בתוכי צועק,
הוא ממש בוכה,זועק.
אני לא איכנע לו,
הלב שלי-עדין ורך,
ואף אחד לא יפגע בו.
תגובות (3)
הערה קטנה- כתבת ״תחזיקי אותם״ ולפי דעתי צריך לכתוב ״תחזיקי אותן״=)
השיר הזה ממש יפה, אהבתי את שני הרצונות המנוגדים ואת הדרך שבה הצגת את הקונפליקט שמתרחש במוחה של האישה… כל הכבוד!
תודה רבה:)
ובאותם התכוונתי לדמעות ולפעימות הלב(ולא רק לדמעות)
היא עשתה את הדבר הנכון, אחרי הכל היא לא צריכה לתת לאחרים לפגוע בה…
אהבתי מאוד, קטע מקסים וזורם בקריאה.