פנים קרות
איזה בוקר של כיף,
איזה כיף שהיה לי הבוקר,
קורא את הכותרות וישר מתמלא באושר.
קחי שלוש דקות
תשמעי את השיר,
ואז תביני,
מה גורם לי להיות ציני.
כי איפה כל ה׳אם תרצו אין זו אגדה׳,
כשהם רצחו את הילדה
ואז זרקו למזוודה,
ואת המזוודה
הם השליכו לירקון.
אלוהים תחזור מהר מהשנת שבתון.
כי אם אתה לא סטרייט
אז אתה לא בן אדם,
לא פלא שהיטלר גם
רצה להרוג את כולם.
בוא נשפוך רק דם,
נוודא שהוא לא קם,
ונברח משם, בעולם,
של שנאת חינם.
באמת שאין לי שום כוונה לצמרר,
יש כאלה שעושים את זה טוב יותר.
אבל מה הם כבר עשו?
הם רק רצו לדבר,
ויצאו מארון אחד
לארון אחר.
מה עדיף?
לסתום את האוזניים ולצעוק.
אבל הם ניפצו את הבועה שלי.
לצערי הרב אני רגיל להיות בשוק,
רגיל שמפרים את השלווה שלי.
איזו גאווה,
איזו אהבה,
איזו מדינה,
איזה בן ז***!!!
רוצה להיות הבא שישאיר פה צלקת,
במקום לתת לנו לגדול בשקט.
כי כל כמה ימים שודדים פה זקנים,
׳היא חיה מספיק, מה, היא כבר כמעט בת 80.
אז בוא נפוצץ לה ת׳פנים,
עם המון אהבה,
כדי שהיא תוכל למות בשיבה טובה׳.
ואולי, לא כל אחד יאהב את
הרעיון שיהיה בארץ עונש מוות.
היגיון בריא אומר לי שכדאי,
כי אם הוא לקח חיים של אחרים,
באיזו זכות הוא חי?!
מה? לא מספיק מתים פה על הכביש?
מה? לא מספיק אבות אומרים על חיילים קדיש?
מה? לא מספיק חולים נלחמים כדי לחיות?
מה? פספסתי את השלט של כניסה לגן חיות?!
מה?!
ברוכים הבאים למדינת עולם שלישי,
החוק בידיים שלי אני מרגיש חופשי.
ואם השיר הזה לא יכנס לפלייליסט אז,
אני יכין לי רשימה,
ממש כמו דודו טופז.
מה עדיף?
לסתום את האוזניים ולצעוק.
אבל הם ניפצו את הבועה שלי.
לצערי הרב אני רגיל להיות בשוק,
רגיל שמפרים את השלווה שלי.
איזו גאווה,
איזו אהבה,
איזו מדינה,
איזה בן ז***!!!
רוצה להיות הבא שישאיר פה צלקת,
במקום לתת לנו לגדול בשקט.
השיר הזה נכתב
והוקלט ביום אחד,
כי מספיק לי רק יום אחד
כדי לכתוב עוד אחד.
רציתי עולם שפוי
ולא מדינה בהפרעה,
עם שירים כאלה
מי בכלל רוצה השראה?
אני לא מנסה לשנות
אני רק רוצה לבטא רגשות.
לא רוצה לראות,
מי מראה תמונות,
יותר קשות,
בחדשות,
ממגישות,
שכבר לא מתרגשות,
מסיפורי זוועות,
ומספרות,
בהבעות פנים קרות.
ארצנו הקטנטונת,
שוחה בדאגות.
מולדת יחפה,
שמלאה ביבלות.
אז,
בין כל ההישגים
ובין כל ההצלחות,
למה אני יכול כבר לצפות
שיגרום לי לרצות…
לסתום את האוזניים ולצעוק
מבלי שינפצו את הבועה שלי.
לצערי הרב אני רגיל להיות בשוק,
רגיל שמפרים את השלווה שלי.
איזו גאווה,
איזו אהבה,
איזו מדינה,
איזה בן ז***!!!
רוצה להיות הבא שישאיר פה צלקת,
במקום לתת לנו לגדול בשקט.
מה עדיף?
לסתום את האוזניים ולצעוק.
אבל הם ניפצו את הבועה שלי.
לצערי הרב אני רגיל להיות בשוק,
רגיל שמפרים את השלווה שלי.
איזו גאווה,
איזו אהבה,
איזו מדינה,
איזה בן ז***!!!
רוצה להיות הבא שישאיר פה צלקת,
במקום לתת לנו לגדול בשקט.
תגובות (3)
חח בדיוק באתי להחמיא
הלוואי שהיה לי כישרון לכתוב שיר כזה טוב :)
חח גם אני באתי להחמיא. זה באמת שיר טוב