פנים אחרות
אני הולך בדרכי, בלי להשמיע קול, שאף אחד לא ידע, אני עם דמעות.
ורק לקול חבריי, מנגב דמעה. וחיוך מזויף, עולה על פניי.
אף אחד לא רואה, לא מתבונן. העצב שבתוכי גובר.
אני הולך לפינה שקטה, ושם, שוב, זולגת לי דמעה.
הזמן עובר, ואני מתגבר. אני עם דמעות, דמעות עצובות. שלאט-לאט נעלמות.
אני משנה פנים, לפנים אחרות, קורנות, שמחות, לא עצובות. אך בתוך תוכי הן בוכות.
תגובות (4)
הוא טוב, אבל הוא רגיל כזה.
אני הייתי לוקחת את זה לכיוון אחר, הרעיון ודרך הכתיבה שלך לא שונה מכל דרך שאחרים כותבים.
-הארלם שייק 3:
את מתכוונת שאני צריכה למצוא דרך מקורית יותר לכתוב את זה?
שיר יפה מאוד
השיר מאוד אמיתי ויפה