פיסת השמיים.
פיסת שמיים,
כחולת עיניים,
נופלת לה
על אדמת
עפר.
ידיים צעירות,
לאדמה מושטות,
מושכות ומושכות
את פיסת
התכלת.
ועוד מבט לחטוף,
רק עוד ענן לקטוף,
עם עליית
הירח
החסר.
פיסת כחול,
צובעת במכחול,
שחור כמו הלילה
את עיניה
העדינות.
ועוד חיפוש,
אחר התכלת;
ועוד שמש,
למטה יורדת;
ומתי יגיע הזמן,
תוהים הכוכבים,
בו שמי הלילה
שוב
יהיו
שלמים?
תגובות (2)
עדין וקסום, מאוד נחמד.
לטעמי זה היה משתפר בטירוף אם היית מוחקת קצת דברים שהרגישו לי עם פחות טעם ועיקר, למחוק את האדמה והעפר והצעירות (להשאיר ידיים לתת אולי תיאור אחר, יש דברים שהרבה יותר יחמיאו לזה ויעצימו את זה לנהדר יותר). החסר- אז אולי: שחסר לה. בלי רווח כל כך דרמטי, אבל אפשר, הייתי מוחקת את שאר הרווחים ועושה את זה בנשימה אחת, אבל מוחקת רק את הקפיצת שורה- הירידת שורה כן טובה.
מקסים קיצר (:
כמו תמיד אני אוהבת. מאוד יפה :)