פחד
הוא לקח את ידי,
או יותר נכון לומר שנתתי לו אותה.
כן, בגדתי בי
אך איזו עוד אפשרות לי הייתה?
הוא שתה מדמי,
ואני נחרדתי עם כל טיפה.
עכשיו שלו אני, עצמי
כיצד להתרגל לחרפה?
כשאני רואה אותך אהובי,
מהותי כמו עלה ברוח רועדת.
אבל אל נא תשכחי,
שההוא תמיד יעצור אותך מלגשת. מורדת?
בך את מורדת, יקירתי
כי נפשך מהפחד לא מתנתקת.
כן, אני הוא הפחד החרדתי
שגורם לך להיות זועקת
לא, אתה טועה, מחיתי
אני אותך עוזבת!
וצחוק גדול יצא לפתע מגרוני.
שוב על עצמך את משקרת?
תגובות (3)
וואו. לא יכולת לתאר את המצב שלי כרגע יותר טוב.
תודה! אני שמחה שהצלחת להתחבר
נו מה! קיוויתי שלא לקבל הפעם את הרגש הזה של הקנאה.
אוף. *אנחת יאוש עצמי*
הקטעים שלך כאלה גאוניים.
*^* אני לא מסופקת מעצמי.
ואני רוצה שתחלקי איתי את הסוד שלך לכתיבה כל כך ח״בממ.
(חכמה באופן מחשיד/מפחיד מאוד).
זה כל כך. טוב ניכנעתי אני פשוט יכתוב פיסקה שלמה על זה.
גאוני בצורה כל כך יפה שגורמת לאנשים לקפוץ מגגות בעיקבות יאוש עצמי מעצמם או שלקבל התקפף של: זהיותרמידייפהבשבילליוהיותאמיתי.
ולהתחיל לדמיין נצנצים שדבוקים לכל מילה שאת כותבת.
הסברתי טוב את הרגשה שלי? מעולה.